סניפים

שמי אדם ואני מלמד מתמטיקה באופן פרטני מזה 8 שנים. מאז ומעולם אהבתי ללמוד וכמובן שהייתי אוהב ללמד אנשים את מה שלמדתי. ברגע שהתחלתי ללמד בתבונה באופן מקצועי, הרגשתי כאילו המקצוע בוחר בי ולא להיפך.

אני תמיד נדהם איך אפשר להבין דברים חדשים אפילו אחרי שחזרנו עליהם אינספור פעמים. כאשר מדובר בהוראה פרטנית, ניתנת האפשרות לתת את מלוא הקשב לתלמיד, להיכנס לעולמו וללמד אותו על פי דרכו. הואיל וכך, לאחר שנגמרים כל הכלים הטכניים ללימוד, נשאר הפן היצירתי-אומנותי והמקום הזה יכול לפרוח רק כשבאמת מקדישים תשומת לב מלאה לתלמיד, מדובבים ומעודדים אותו לשתף, לחשוב, לשאול ומתוך דבריו להבין למה הוא זקוק באופן ספציפי בתהליך הלמידה ובהתאם לכך לפעול.
תלמיד יכול ללמוד בצורה טובה רק כשהוא במצב רוח מרומם ולכן הוא זקוק גם לחבר ולא רק למורה. למישהו שאכפת לו, תומך ומתחשב, שרוצה בטובתו והצלחתו מאד חשובה לו.

אלה הם הדברים שאני רואה מול עיני בזמן שאני מלמד. לטעמי, כל מורה באשר הוא, לאחר שלמד כלים טכניים בעזרתם הוא מלמד, חייב להוסיף על כלים אלה את הפן האנושי, היצירתי והאומנותי, בכדי להוציא מהתלמיד את הפוטנציאל שלו, בזמן הקצר ביותר ובקצב מתאים.

המון הצלחה ואושר,
אדם